וְעַד הֵיכָן. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה עַד כְּדֵי שֶׁתִּפְרַח הַבֹּרִית. רִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב עַד כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ כְרַגְלֵּי הָאַוָוז. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּתָּר מַה שֶׁבַּשָּׂדֶה הוּתָּר מַה שֶׁבַּבַּיִת. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הַגִּילּוּיִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הגילוין נוהגין וכו'. כלומר כל מקום וכל זמן שהנחשים מצויין כל ארץ וארץ לפי מקומה ושעתה ולאפוקי במקום שאין הנחשים מצויין דאם לא כן מאי קמ''ל:
מכיון שהותר מה שבשדה. מהמים אשר שם מחמת גשמים מנטפין בהן הותר גם מה שבבית מה שנמשכין לשם מהמים אשר בשדה ואע''פ שאותן שבאים להבית אין הגשמים מנטפין עליהן משום דכל זמן שהגשמים מנטפין עליהן מבתוץ אין הנחש שותה מהן אף ממה שנמשכין להבית:
עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כדרך הגשמים שהן נוטפין על המים טיף אחר טיף נראו המים שהן מתפשטין לכאן ולכאן ונעשו כרגלי האווז:
עד כדי שתפוח הכרית. מלשון תפוחים הכריתים במנחות (דף כח) כרתי שם מקום. כלומר שאם ירדו כ''כ עד אם הטפה יורדת עושה כמין תפוח על המים:
ועד היכן. שיעור הגשמים המטפטפין:
תַּנֵּי הַמַּיִם בְּקַרְקָעוֹת אַרְבָּעִים סְאָה. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חָבִית שִׁיחִין מִתְמַלֵּא מֵהֶן. הַיַּיִן בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת כָּל שֶׁהוּא. הַיַּיִן כָּל זְמָן שֶׁהוּא תוֹסֵס אֵין בוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. כַּמָּה תוֹסֵס עַד שְלֹשָׁה יָמִים. וּמַעֲשֶׂה וְנִמְצָא נָחָשׁ 44a בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוּדָה וְהִתִּיר. מַעֲיָן כָּל זְמָן שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרַד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אֶצֶל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אַבָּא לְבֵית שֵׂרִיי. וְהַרְאֵהוּ גּוֹבִי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם וְהָיוּ הַגְּשָׁמִים מְטַפְטְפִין וְיוֹרְדִין וְשָׁחָה וְשָׁתָה. וְאָמַר כְּזֶה אֶין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
כזה אין בו משום גילוי. מפני שכשהגשמים מטפטפין אין הנחש שותה מהן:
גמ' תני. בתוספתא פ''ז:
כדי שתהא חבית שיחין. והוא של שייטין ובתוספתא גריס חבית של שיטין ומסיים שם להא דלקמן אח''ז. המעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי. ואפילו כל שהוא:
היין וכו'. הכל מודים דאין בו חילוק ובין בכלים ובין בקרקעות כל שהוא ניכר בו הארס יש בו משום גילוי:
תוסס. אין הנחש שותה ממנו:
בצד הבור וכו'. ובתוספתא גריס בתוך הבור של יין דסבר דכיון דיש בו הרבה מתבטל הארס:
גיבי. גומא:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי מָאן תַּנָּא נִיקּוּרִין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא מֵקִיא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה אַפָּךְ לָן מִצְוֹת גַּבֵּי נִיקּוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא כן תני וכו'. כלומר דמייתי סייעתא למילתיה כמו דפריך אהא דר' בא דלקמן דדחיק נפשיה לאוקמי האי ברייתא כמי כר''ג ודחי לה דלא היא אלא ככ''ע אתיא וה''ה הכא גבי ניקורין דמתני'. ולא כן. וכי לא תנינן בתוספתא ומייתי לה בהלכה דלעיל ראה צפור וכו' חוששין שמא במקום שנקר הנחש אכלו וא''ר בא עלה נמי דכר''ג הוא דאתייא דהוא אמר נחש חוזר ומקיא ואקשיר' יונה ליה כמו דמקשי הכא מה אפכיי להן למצות גבי ניקורין:
א''ר יונה מה אפכיי להן למצות גבי ניקורין. בתמיה דמאי מהפכת לאהדורי לדין איסורין של מצות ולדמות לגבי ניקורין דשאני ניקורין דסכנתא היא וחמירא סכנתא מאיסורא וא''כ אף הת''ק דפליג התם מודה הכא גבי ניקורין:
רבן גמליאל היא. דתנן בפ''ט דפרה כל השרצים אינם פוסלים את מי חטאת אם שתו מהן חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת שלוקקת בלשונה ומתערב הרוק שבלשונה עם המים ר''ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא מפיו לתוך המים והשתא הא דחיישינן בניקורין כר''ג הוא דאתיא דאלו לת''ק דלא קחשיב התם נחש לא חייש ג''כ בניקורין משום גילוי:
גמ' מאי תנא ניקורין. דחיישינן מפני ארס הנחש שהקיא ונשאר שם:
תַּנֵּי רָאָה צִיפּוֹר נוֹקֶרֶת בִּתְאֵינָה וְעַכְבָּר בָּאֲבַטִּיחַ הַרֵי זֶה אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר מָקוֹם הַנֶּקֶר אָֽכְלוּ. וְאָמַר רִבִּי בָּא דְהוּא אָמַר נָחָשׁ חוֹזֵר וּמֵקִיא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה אַכְפַּיי לָהֶן לְמִצְוֹת לְגַבֵּי נִיקּוּרִין וּלְעִנְיַן טְרֵיפָה. וְאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן שְׁחָטָהּ וְחָֽטְפוּ הַזְּאֵיבִים בְּנֵי מֵיעֵיהָ כְּשֵׁירָה שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִם כּוֹשֶׁר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא נִיקְּבוּ. חֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִם כּוֹשֶׁר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. חוֹמֶר הוּא בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְיָֽרְדוּ בְנִיקּוּרִין כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
חומר הוא וכו'. כלומר אלא דעל כרחך ליכא לדמויי לאיסורין דחומר הוא סכנת נפשות מבאיסורין ולא תדחוק נמי לאוקמי המתני' כר''ג דככ''ע אתיא וירדו בניקורין בשיטת ר''ג דהתם ואע''ג דפליגי עליה באיסורין משום דחמירא סכנתא מאיסורא:
ולענין טריפה ואמר ר' בא וכו'. כלומר ותו דטפי קשיא לר' בא גופיה דידיה אדידיה דהא לעיל בפ''ט דברכות סוף הלכה ג' דמייתי הברייתא לענין טריפה שחטה ונטלו הזאבים בני מעיה כשירה אע''פ שהחזירן כשהן נקובים ולא בדקם קודם שנטלו ופרכינן התם וחש לומר שמא ניקבו במקום הנקב ומשני ר' בא בשם רבנן דתמן דטעמא משום דחזקת בני מעיין בכשרות הן והכא את אמר השין בתמיה דהא למאי דמדמי איסרק לגבי ניקורין א''כ כמו התם דאע''ג דאיתיליד בהו ריעותא דהחזירן כשהן נקובין אפ''ה לא חיישת בהו שמא במקום נקב נקב ה''ה הכא גבי ניקורין לא ניחוש שמא במקום נקר אכל הצפור:
תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וָעֲנָבִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹמֵר פְּתָאִים י֙י. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב דַּג נִיקּוֹר אָסוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב דַּג נִיקּוֹר חַי אָסוּר. וּמְלִיחַ עַל יְדֵי מְלִיחָה מִתְחַלְחֵל. מֵת נוֹטֵל מְקוֹם הַנֶּקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
דג ניקור אסור. ור' חזקיה בשם רב מחלק דאם הוא חי אסור וכן אם הוא מליח ע''י מליחה מתחלחל הארס ואם הוא דג מת נוטל מקום הניקור ואוכל השאר דאין מדרך הארס להתפשט כשהוא בדבר מת:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּיקַּר שֶׁנִּתְמַסְמְסוּ בְנֵי מֵיעֵיהָ אָסוּר. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה טָעִין מֶלַפֶּפּוֹן נָקוּר וָאַכִּיל מִינֵיהּ לָעֲשָׂרָה בְנֵי נַשׁ וּמוֹתוֹן. עָבְרַת רִירִין עֲלוֹי וּפְסַקְתֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שנתמסמסו בני מעיה. הן הגרעינין שבתוכו ונקראין מעי אבטיח אסור שניכר שמחמת הארס נתמסמסו:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה סְנֵי קוּפָּד דְּאִימֶּר. חַד זְמָן הֲוָה אָכִיל קוּפָּד עָבַר חַד וְאָמַר לֵיהּ דְּאִימֶּר הוּא וְאִיתְכַּלְעַס וּמִית. חֲמָרַייָא שָׁרוֹן בְּפוֹנְדָּקִיָּא אָֽמְרִין לוֹ הָבוּ לָן טְלוֹפְחִין וִיהָבוֹן. אָֽמְרֵי לוֹן הָבוּ לָן תִּנְיָן וִיהָבִין. אָֽמְרִין לוֹן קַדְמִייָן הֲווֹן טָבִין מַה אִילֵּין. אָֽמְרִין לוֹן שִׁזְרָתֵיהּ דְּחִיוִי אַשְׁכַחְנוֹן בְּהוֹן וְאִיתְכַּלְעַסוּן וּמִיתוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה סני קופד דאימר. היה שונא בשר הכבש ופעם אחת אכל בשר ולא ידע שהוא מכבש ועבר אחד וא''ל זהו בשר כבש ונתבהל וקצה עליו כשזה גילה לו ומת וכן חמרין היו נכנסין בפונדק א' ובקשו שיתנו להם עדשים לאכול ונתנו להם ובקשו עוד פעם ב' ונתנו להם ואמרו שהראשונים היו טובים מאלו והשיבו להם שמחמת שמצאו בהראשונים שדרו של נחש לא רצו ליתנם להם עוד מזה ומחמת כן נתבהלו וקצו במה שאכלו ומתו ומייתי להני עובדי שלפעמים כשלא ידע האדם מה הוא אוכל אינו ניזוק אע''פ שהוא דבר מאוס ושנאוי לו וכשמגלין לו אז ניזוק מחמת שקצה לו בזכרו ממנו:
חד בר נש וכו'. מייתי ראיה שכשמתחלחל הארס מתפשט בכולו כהאי דאכיל מניה עשרה בני אדם ומתו כולן מחמת הרירין של הנחש שעברו בתוכו בהמלפפון ופסקוהו וקילקלו כולו:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן מִדִּבְרֵי שְׁלָשְׁתָּן תְּלוּייָה אֲסוּרָה לְשׂוֹרְפָהּ.
משנה: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ סָפֵק טוּמְאָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע. וְאִם הָֽיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה וְאִם הָֽיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּינָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְגַת הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה. מוֹדֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל. וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיבָּלַע וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו. עַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻעַ לֹא זוֹ תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מוּזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמֵּא אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ וּבַל תְּטַמְּאָהּ. הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכְּרוֹת תְּרוּמָה בְיָדוֹ אָמַר לוֹ נָכְרִי תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וְאַטַּמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵינִי מְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר יְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ וְאַל יִתֵּן לוֹ אַחַת מֵהֶן. רִבִּי יְהוֹשֶׁעַ אוֹמֵר יַנִּיחַ לְפָנָיו עַל הַסֶּלַע. וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ לָהֶן גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִין כּוּלְּכֶם יְטַמְּאוּ אֶת כּוּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶן נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' וכן נשים וכו'. בהא כ''ע מודו דאל ימסרו להן נפש אחת מישראל אא''כ יחדו להן אחד כשבע בן בכרי כדקאמר בגמ':
יניח לפניו. אחת על הסלע ואל יתננה לתוך ידו כדי שלא יטמא התרומה בידים והלכה בכולהו כר' יהושע:
ובל תטמאה. ואיזו היא שאני מוזהר בבל תטמאה:
וכן חבית של שמן. תרומה שנשפכה וכו' ולהכי נקט בשמן שנשפכה מפני שהולכת לאיבוד דאלו נשברה ובתחתונה תולין טמאין כ''ע מודים בשמן שאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה שאל יטמאנה בידים דאין כאן הפסד חולין מפני שהשמן ראוי להדלקה ולתקלה לא חיישינן דרמי ליה בכלי מאוס כדאמרי' לעיל ריש פ''ה כי פליגי בשל שמן שנשפכה ע''ג קרקע והולכת לאיבוד דר''א ס''ל דאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה תרד ותבלע בקרקע ואל יבלענה בידיו ולטמאה ור' יהושע סבירא ליה דאף יציל בטומאה ובידים מה שיכול להציל כדמסיים על זו ועל זו וכו' בין שיש חשש טומאה להחולין ובין שהולכת לאיבוד לא זו היא התרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה:
ר''א אומר תרד ותטמא. מעצמה ואל יטמאנה בידיו לקבל את התרומה בידים שהידים פוסלין את התרומה לפי שאסור לטמאות את התרומה בידים ור' יהושע ס''ל דאף יטמאנה ביד כדי להציל את החולין כדקאמר לקמן לא זו התרומה שאני מוזהר מלטמאה:
ואם לאו. שאין יכול להציל ממנה אפי' רביעית בטהרה שלא ימצא כלי טהור בהא הוא דפליגי:
מודי ר''א ור' יהושע. אע''ג דפליג ר' יהושע בסיפא וחייש להפסד חולין מודה הוא לר''א שאם יחזור אחר כלי טהור ויכול להציל מן התרומה אפי' רביעית הלוג בטהרה יציל ואע''פ שבתוך כך שיחזור אחר כלי הטהור יפול מן התרומה לתוך החולין ויופסדו החולין מ''מ הואיל ויכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב יציל ואל יטמאנה בידים:
טמאה. שיש שם חולין טמאין דחזו ליה בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה ותדמע מחמת התרומה ותטמא התרומה ולא יהו ראויין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן:
והתחתונה. היא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו:
מתני' חבית. יין של תרומה שנשברה בגת העליונה והיא שנקראת עדשה שעוצרין שם את הענבים:
גמ' מדברי שלשתן. נלמד דתרומה תלויה אסור לשורפה דבזה הכל שוין הן דאף ר' יהושע לא קאמר אלא יניחנה במקום התורפה כדי שתטמא טומאת ודאי דכל זמן שהיא תלויה אין לשורפה ולא לאכלה:
אל יחדש בה דבר. לא לשמרה ולא לגרום לה טומאה אלא יניחנה במקומה עד שתטמא מאליה טומאת ודאי ותשרף והלכה כרבן גמליאל:
ר' יהושע אומר וכו' יניחנה במקום התורפה. אם ירצה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי בלא וי''ו כתיב:
מתני' שנולד בה ספק טומאה. כגון האי דשנינו בפ''ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקי' טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וטומאתן בספק במקום התורפה במקום גלוי ועומדת ליפסד שם יניחנה במקום מוצנע דקסבר ר''א שהוא מוזהר על שמירתה דכתיב את משמרת תרומתי ויש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה דתרוייהו בעו שימור:
כְּתִיב בִּרְצוֹת י֙י דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר זֶה הַכֶּלֶב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר זֶה הַנָּחָשׁ. רְעַייָא חָֽלְבוֹן חָלָב וְאָתָא חִיוְיָא וְאָכַל מִינֵיהּ וַהֲוָה כֶלֶב מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. כַּד אָתוּן יֵיכְלוּן מִישְׁרֵי נָבַח בְהוֹן וְלֹא אִתְבּוֹנְנוֹן בְּסוֹפָא אָכַל וּמִית. חַד בַּר נַשׁ עֲבַד תּוֹם שְׁחִיק גַּו בֵּיתֵיהּ וְאָתָא חִיוְיָא דְטוּר וְאָכִיל מִינֵיהּ וַהֲוָה חִיוִי דְבַיִת מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ אָתוּן בְּנֵי בֵיתֵיהּ מֵיכַל מִינֵיהּ. מִישְׁרֵי מְתַרְתֵּר עֲלֵיהוֹן עָפָר וְלָא אִיתְבּוֹנְנוֹן וְקָלַק גַּרְמֵיהּ גַּוֵויהּ. 44b חַד בַּר נַשׁ זְמִין חַד רַבָּן וְאַייתִיב כַּלְבָּא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ בִיזָּיוֹן אֲנָא חַייָב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי טִיבוֹ אֲנָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ. שַׁבְייָן עֲלוֹן לְקַרְתָּא עָאַל חַד מִינְהוֹן בְּעָא מִינְסַב אִיתְּתִי וְאָכַל בֵיצָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
חד בר נש. הזמין לרב אחד לסעוד אצלו וכשבאו להסיב על השלחן הושיב הבעה''ב את הכלב אצל האורח וא''ל וכי בזיון אנא חייב לך שאתה מבזה אותי להושיב הכלב בצידי וא''ל רבי ח''ו אלא טובה אני חייב להכלב שעשה עמדי ואני משלם לו לעשות עמו הכבוד הזה מפני שהשבאים שחוטפין בני אדם לשביה נכנסו כאן לעיר ובא אחד מהם ורצה לקחת אשתי ובא זה הכלב ואכל את ביציו וסירסו והניחה בשלום:
חד בר נש. עשה שומים שחוקים בתוך ביתו ובא נחש שהוא שוכן בהר ואכל ממנו והנחש של הבית ורגיל שם היה רואה זה וכשבאו בני הבית לאכול הנשאר התחיל מחרחר וזורק עליהם עפר שיבינו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו והשליך הנחש עצמו לתוך השומים כדי שלא יאכלו והרי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן מהאי עובדא דלקמיה:
רעייא. מעשה ברועים שחלבו חלב ובא הנחש ואכל מהחלב והכלב היה רואה לזה וכשבאו הרועים אח''כ לאכול ממנו התחיל לנבוח בהן שיכירו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו לזה ובסוף אכלו ומתו:
כתיב ברצות ה' וגו' זה הכלב. שמשלים אתו ומטיב לו וכן הנחש כהני עובדי דלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source